באשייה נ' דראל - רם בע"מ

פסק דין

תביעה כספית-חוזית בסדר דין מהיר. בהתאם לסעיף 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, למעט מקום בו יעלה הצורך בהנמקה מפורטת.

ביום 01.10.03 התקשרו הצדדים בהסכם שכירות תפעולית של רכב מסוג סיטרואן ברלינגו (להלן: "הרכב") לתקופה של 42 חודשים, מתאריך 30.06.04 ועד 30.12.07, כאשר לתובעת ניתנה האופציה לרכוש את הרכב בתום תקופת השכירות בסך 14,955 ₪.

אין חולק כי התובעת פיגרה בתשלומי הרכב (עמ' 1 לפרוט' שור' 20-21).

לטענת התובעת, הנתבעת, חברת דראל רם בע"מ, לא אפשרה לה להסדיר את החוב, תפסה את הרכב ביום 20.12.05 ומכרה אותו לצד שלישי בעלות נמוכה של 27,000 ₪, בכמחצית מערכו בהתאם לחוות-דעת שמאי מטעמה.

עוד טענה התובעת כי שכרה את הרכב כשהמנוע שלו פגום שכן כעשרה חודשים לאחר שהחלה תקופת השכירות, נאלצה לרכוש ולהתקין ברכב מנוע משומש בעלות 6,994 ₪. לגישתה, על הנתבעת לשאת בעלות זו.

לאחר שבחנתי את החומר שבתיק, הריני קובע כי דין התביעה להידחות.

ביום 16.03.06 פתחה הנתבעת תיק הוצאה לפועל כנגד התובעת וכנגד הערב לחוזה השכירות, מר באש זכי. סכום האזהרה עמד על 39,178 ₪. לטענת התובעת, עם חתימת חוזה השכירות צירפה על-פי בקשת הנתבעת, שטר חוב ריק שאינו נושא תאריך וסכום. הנתבעת מילאה את סכום הדרישה כיד הדמיון, בתוספת שכ"ט עו"ד.

כיום מבקשת התובעת להכריז כי להליכי ההוצאה-לפועל אשר ננקטו וננקטים עוד היום אין כל תוקף משפטי, להורות על ביטולם והשבת הכספים ששולמו עד עתה.

ראשית, דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית-דין.

לתובעת היתה פתוחה הדרך להגיש ערעור על החלטת הרשמת ספרא-ברנע מיום 10.01.07 אשר קבעה כדלקמן:

"...

לגופה של התנגדות אין המבקשים מראים הגנה מפורטת ומנומקת אלא טוענים טענות בעלמא לגבי חובת הקטנת הנזק על ידי המשיבה. טענות אלה כאמור אינן נוקבות בסכום תחשיב נגדי. הקביעה הסתמית כי המבקשים אינם חייבים אינה נימוק הגנה אלא מסקנה. המבקשים לא עמדו בנטל לפרט הגנתם לפי תאריכים וסכומים, לא ניצלו את זכות התגובה לתגובה, ולא הכחישו שקיבלו מכתבי התראה עם תחילת הפיגורים ולא עשו דבר.

בנסיבות העניין אני דוחה את הבקשה להארכת מועד בהעדר טעם מיוחד לאיחור במועד הקבוע בחיקוק ובהעדר הגנה סדורה כנדרש בסדר דין מקוצר.

המבקשים זכאים לתבוע את המשיבה כשיגבשו את טענותיהם וסכומן".

יצוין כי בבקשת ההתנגדות לביצוע השטר הועלו טענות הגנה זהות לאלה אשר מועלות בפני כיום. אכן, לתובעת הזכות לתבוע לכשטענותיה יתגבשו, ואולם עיון בבקשת ההתנגדות למול עיון בכתב התביעה מעלה כי הטענות אותן טענות הן ולנו מעשה בית-דין.

שנית, לא מצאתי כל פגם בהתנהלותה של הנתבעת. טרם מכירת הרכב לצד שלישי שלחה הנתבעת לתובעת מכתבי אזהרה בדואר רשום, האחד מיום 20.10.05 והשני מיום 07.11.05, אולם התובעת מכחישה כי אלה הגיעו למענה. ראשית, בהחלטת כבוד הרשמת ספרא-ברנע נכתב כי התובעת לא הכחישה קבלת מכתבי ההתראה עם תחילת הפיגורים. שנית, בהתאם לסעיף 17 לחוזה השכירות "הודעות לצורך הסכם זה יהיו בכתב ותמסרנה ביד או תשלחנה בדואר רשום לפי מעני הצדדים המפורט בראש הסכם זה ... וכל הודעה שנמסרה או נשלחה כאמור תראה כאילו התקבלה על ידי הנמען במוקדם מבין המועדים הבאים: ... ב. כעבור 3 ימי עסקים מהמועד שנמסרה למשלוח בדואר רשום כאמור".

מחד, התובעת טוענת כי לא קיבלה את מכתבי ההתראה. אולם מאידך, אינה מכחישה כי מכתב הדרישה מיום 04.01.06 אכן הגיע למענה – והמען הוא אותו מען.

אם כן, הנתבעת יצאה ידי חובתה עת שלחה לתובעת ההתראות בדואר רשום. לא זו אף זו, בסעיף 6 להתראות ניתנה לתובעת ההזדמנות לשלם את חובה לאלתר ובכך הנתבעת תחזור זה מביטול ההסכם ומשלא פעלה התובעת להסרת החוב, הרי שעל-פי סעיף 10.3.7 הדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

כמו כן, תשובותיה של התובעת בעדותה היו מתחמקות ולא ענייניות. כך למשל לשאלה מדוע לא פנתה לנתבעת מיד לאחר תפיסת הרכב, השיבה "לא היה לי כסף ולכן לא פניתי", תשובה ממנה עולה כי ככל הנראה התובעת היתה ממשיכה לפגר בתשלומים ולא פנתה מיוזמתה היא למען ניסיון להצלת העסקה. הן מר חאג' אסעד העיד כי רק בחלוף כחודש ממועד תפיסת הרכב הגיע לנתבעת על-מנת לסדר את החוב (עמ' 4 שו' 22-23).